לקוחות יקרים,
חודש מאי הנו החודש השלישי ברציפות אשר מסיים עם תשואות חיוביות להערכתי הקופות יסיימו עם תשואה חיובית סביב 1% עם יתרון לקופות שיש להם חשיפת חו”ל גדולה.
כרגע רוב הקופות מחקו את התשואה השלילית מתחילת שנה ועומדות על תשואה חיובית של כ-1.5%.
אני מזכיר לכולנו שב-23 לחודש יהיה משאל עם בבריטניה אשר יחרוץ את גורלה של הממשלה ואת הישארותה של בריטניה בגוש האירופי וכן את מועד הבחירות בארה”ב שהולך ומתקרב , שני אירועים אלו משפיעים על יציבות הכלכלה הגלובלית והמקומית.
האם הכלכלה המקומית מאטה את קצב הצמיחה?
התוצר המקומי הגולמי צמח ברבעון הראשון של 2016 ב-0.8% בלבד לעומת הרבעון הקודם. זה נמוך מאוד בהשוואה ל-3.1% ול -2.3% ברבעונים הרביעי והשלישי של 2015 בהתאמה. הנתון הזה מגיע בעיקר לאור הירידה המסתמנת בייצוא סחורות ושירותים לחו”ל. מצד שני, ההיסטוריה של השנים האחרונות מלמדת כי המשק מאט את קצב הצמיחה אחת לכמה רבעונים ואחר כך שב לצמיחה תקינה יותר, כך שלהערכתי לא צריך להתרגש מזה יותר מידי. הכלכלה המקומית ממשיכה להציג יציבות פיננסית, נתוני התעסוקה טובים והאבטלה נמוכה, והחברות הישראליות ממשיכות לעשות חייל בארץ ובעולם.
מדוע המדדים המקומיים ירדו השנה יותר משווקים אחרים?
על פניו אפשר לטעון שהירידה במדדי המניות בת”א היא תוצאה ישירה של ההאטה בקצב הצמיחה של המשק. העניין הוא, שהמדדים המובילים כבר מזמן לא מייצגים את הפעילות הכלכלית בארץ. משקלן של חברות הפארמה מהווה היום כמעט רבע ממדד ת”א 100, והבנקים מהווים כחמישית מהמדד. זה שיעור הרבה יותר גבוה ממשקלם בכלכלה הריאלית. צריך גם לזכור כי רוב ההכנסות של חברות הפארמה מגיעות מחוץ לגבולות המדינה. מניות הפארמה בארץ ובעולם נפגעו משלל סיבות לאחרונה, והתלות הגבוהה של המדדים באותן חברות היא הסיבה המרכזית לירידות שראינו השנה.
אז האם שינוי הרכב המדדים ישנה את התמונה?
הנתק בין שוק ההון לכלכלה הריאלית הוא בעיה היות והתנהגות המדדים בת”א לא משקפת בצורה נכונה את מה שקורה בארץ. כדי לפתור את זה, החליטה הבורסה על מהפכה במבנה המדדים ובמשקולות המניות בהם. למשל, מדד ת”א 25 יורחב ל-35 מניות ומדד ת”א 100 יכיל בעתיד 125 מניות. בנוסף, המשקולת המקסימאלית של חברה במדדים האלו תרד בהדרגה מ-10% כיום ל-4% בלבד בעתיד. כך, יקטן משקלן של חברות הפארמה הגדולות ותשתפר הקורלציה בין התנהגות שוק ההון למשק הריאלי.
מה קורה בנדל”ן
היסטורית, נתוני הלמ”ס מלמדים כי מחירי הדירות בישראל עולים בשיעור ריאלי של כ-3% בממוצע בשנה, כך שהתשובה היא חיובית. עם זאת, מדובר כמובן בממוצע רב שנתי ובדרך היו גם עליות חדות וירידות כואבות של המחירים. לדוגמא, משנת 1983 ועד 1988 חוו מחירי הדירות בארץ ירידה ממוצעת של כמעט 30%. אחר כך ראינו את מחירי הדירות חוזרים לעלייה שהתחזקה בשנות ה-90 בעקבות גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר. ב- 1996 נעצר זרם העולים ועליית המחירים נבלמה. ב- 12 השנים שלאחר מכן – בין 1996 ל- 2008, עברו מחירי הדיור לירידה ואיבדו כ- 25% מערכם. תתפלאו אבל גם בת”א, מעוז עליות מחירי הדירות בשנים האחרונות, נרשמו ירידות מחירים של עשרות אחוזים בחלק נכבד מהשכונות. רוב האנשים שוכחים את הטלטלות האלו בשוק הדיור, ומתמקדים בגל עליות המחירים האחרון שהחל לאחר הרבה שנים של ירידות.
מי שיסתכל יותר שנים אחורה וייתן יותר תשומת לב למתרחש לאחרונה, יגיע למסקנה כי יש סבירות לא מבוטלת שעליית מחירי הדיור צפויה להיעצר בעתיד הנראה לעין ואולי אף נראה שינוי כיוון כלפי מטה. הכתובת על הקיר בעניין הזה מגיעה לא רק מהצהרות שר האוצר ושר השיכון והבינוי, אלא גם מהשטח עצמו. למשל, “תוכנית למשתכן”, שמטרתה לייצר מלאי דירות למכירה במחירים ברי השגה, שכבר מיושמת בימים אלו. התוכניות רק בראשיתה ולכן היא נתקלת עדיין בקשיים מסוימים, אולם נראה כי היא מתחילה לתת את אותותיה על שוק הדיור. לראיה, לפי נתוני השמאי הממשלתי נצפה קצב עליית מחירים מתון יותר ברבעון האחרון בהשוואה לרבעון הקודם. זה התווסף לפרסום של הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שהציג לאחרונה נתונים שמלמדים כי המשקיעים בשוק הנדל”ן למגורים מוכרים דירות בקצב הולך ועולה. זה מרמז על אפשרות לשינוי בציפיות המשקיעים ביחס לרווחי ההון הגלומים בהמשך החזקת הנכס. אפשר גם להסתכל על קריסת חברות כמו “אור סיטי” או “אדמה” כסנונית ראשונה המבשרת על האטה בקצב רכישת הדירות, שתחייב את הקבלנים להוריד מחירים.
מה קורה בשוק ההון?
גם בשוק ההון המוח האנושי מקבע לעיתים את דרך המחשבה של המשקיעים. קחו את תחזית האינפלציה למשל. השילוב של ירידות חדות של מחירי הסחורות ביחד עם התרחבות הסחר העולמי והרכישה המקוונת באמצעות האינטרנט, הובילה למגמת ירידה במחירי מוצרים סופיים בשנים האחרונות. השפע בהיצע יחד עם הקלות בשינוע המוצרים לכל מקום בעולם וההאטה בביקושים, הובילה כמובן להתכווצות של האינפלציה, ואפילו דפלציה בחלקים נרחבים בעולם. הרציונל המאקרו-כלכלי מאחורי המגמה הזו ברור, אבל מכאן ועד המסקנה כי אנו בעידן דפלציוני הדרך עוד ארוכה. תסתכלו על הנפט בתור דוגמא מייצגת. הזהב השחור ירד כל הדרך מ-100 דולר לחבית אל מתחת ל-30 דולרים לחבית, וגרר אתו למטה את כל מחירי האנרגיה. אבל, בחודשים האחרונים המחיר שינה כיוון במפתיע, והיום חבית נפט כבר נסחרת ב-50 דולרים. מחירי האנרגיה הם אחד הפרמטרים החשובים בקביעת מדד המחירים לצרכן, כך שהמשך עליית מחיר הנפט יכולה לדחוף את האינפלציה כלפי מעלה.
גם בארץ ייתכן וניצני שינוי כיוון האינפלציה כבר מתחילים. מדד המחירים לצרכן של חודש אפריל עבר לקידומת חיובית של 0.4%. לפי הנתונים, מחירי השכירות שהיו הקטר החיובי הכמעט בלעדי באינפלציה בשנים האחרונות, דרכו במקום בחודשים האחרונים, מה שאומר שאלמנטים אחרים במדד התחילו להתייקר.
סיכום:
אני לא טוען שאנו עומדים בפני התפוצצות אינפלציונית אדירה כמו בשנות ה-90. חוקי המשחק בעולם השתנו כך שזה כנראה לא תרחיש סביר. אבל, לדעתי חזרה לאינפלציה בתוך תחום היעד הממשלתי (סביב 2% בשנה) בהחלט עשויה להתרחש בשנים הקרובות. את ההשלכות של זה נראה לא רק במשק הריאלי אלא גם בשוק ההון – הן באג”ח והן במניות, וכדאי לכל משקיע להיערך לקראת אפשרות שכזו. כרגע, לפחות לפי התחזיות הגלומות בשוק האג”ח, המשקיעים צופים אינפלציה של 0.2% בלבד בשנה הקרובה. זה אמנם גבוה יותר מהאינפלציה השלילית שנרשמה ב-2014 ו-2015, אבל עדיין נמוך ממה שנגזר מהסצנריו שתיארנו כאן. אם יתברר כי המשקיעים פסימיים מידי לגבי האינפלציה, זו תהיה דוגמא טובה נוספת לקיבעון מחשבתי של העדר.
המלצות:
המלצות לביצוע – צמצום המרכיב מנייתי בתיקים ובפוליסות להשקעה לקראת יוני (משאל עם בבריטניה) וכן לקראת ספטמבר (בחירות לנשיאות) הנו מהלך נבון ומומלץ על מנת להימנע מהפתעות. (נשלחו ללקוחות הרלוונטיים טפסי שינוי עם מכתבי המלצה).
התאמת אפיק ההשקעה בקופות (בד”כ על פי גיל ):
מסלולי גיל 50 ומטה
מסלולי גילאי 50-60
מסלולי 60 ומעלה
מלכה דוד- מנכ”ל
שיא המילניום פתרונות כלכליים
* אין במידע לעיל כדי להוות תחליף לייעוץ/שיווק פנסיוני על ידי יועץ/ משווק פנסיוני בעל רישיון ע”פ חוק, אשר מתחשב בנתונים ובצרכים מיוחדים של כל אדם. כמו כן אין במידע על תשואות שהושגו בעבר כדי להצביע על תשואות שתושגנה בעתיד.